יש והמעבר אינו פשוט ונדרשת סבלנות והתמדה. חשוב להתקדם בקצב של התינוק, ולא "לדחוק" בו, גם אם אכל מספר בודד של כפיות, הוא ישלים את החסר בהנקה או בבקבוק.

הנה מספר נקודות שכדאי לשים לב אליהן:

• להגיש מנות קטנות, קטנות מאד של ירק או פרי טחונים
• להציע את המזון המוצק בזמנים קבועים ביום
• להפוך את הארוחה לחוויה נעימה, לדבר עם התינוק על הארוחה, האוכל, הטעמים, הצבעים
• לשים לב מתי להפסיק להאכיל על פי אותות של התינוק שאינו רוצה יותר לאכול (סוגר את הפה, מטה את הראש לצד, בוכה, דוחה את הכפית או מרחיק את הצלחת)

ילדים  קטנים בדרך כלל אוכל כשהם רעבים ומפסיקים כשחשים בשובע. האכלתם עלולה לשבש מנגנון זה. הגישה העכשווית היא חלוקת אחריות – הילד אחראי על כמה שיאכל ואם בכלל, והמבוגרים אחראים על מה יאכל (ירק או ממתק), מתי  ואיך (על כיסא סמוך לשולחן או בשכיבה על השטיח מול מסך הטלוויזיה, למשל).

התנסות באכילה עצמאית של הילדים, גם אם מתלווה לכך "לכלוך" שלהם ושל סביבת האכילה, בעלת ערך במספר מישורים: חוויה טובה מהארוחה והאוכל, שיפור קשר יד-עין, פיתוח מוטוריקה עדינה, עידוד הסקרנות והעצמאות.

ילדי ישראל הם מהמובילים בעולם בצריכה של שתייה ממותקת. זכרו שכוס שתיה ממותקת (מיץ, מוגז, נקטר) מכילה לפחות 4 כפיות סוכר. כל ילד רביעי בישראל הוא בעודף משקל והפחתה משמעותית בכמויות השתייה המתוקה תסייע לצמצום ההשמנה וגם לבריאות השיניים.

• לתת לילד לבחור כוס או בקבוק (ללא פטמה) שיאהב לשתות ממנו, כזה עם צבעים או דמויות אהובות עליו, אפשר גם בשיטת "עשה זאת בעצמך" ולעטר כוס שקופה או בקבוק מים מינרלים בקישוטים של הילד עם צבעים או מדבקות.
• לשים לב שתמיד שכוס או בקבוק מים נמצאים בהישג יד
• למסד זמנים לשתייה של מים: בכל ארוחה, בזמן צפייה בטלוויזיה, בדרך הביתה, על ספסל בגינת המשחקים.

לזכור שבחינוך, כמו בחינוך, אין די ברעיונות מעשיים, לדוגמה האישית יש משקל מהותי. כפי שתבע אלברט אינשטין "מתן דוגמא אינה דרך נוספת ללמד, זוהי הדרך היחידה ללמד".

אפשר לאמץ תפריט צמחוני, ואפילו טבעוני גם לתינוקות ולפעוטות, אך מטבע הדברים, נדרשת אחריות, תשומת לב והקפדה רבה יותר על תפריט מגוון שיכלול את רכיבי המזון הדרושים לגדילה, להתפתחות ולתפקוד תקין.

על מנת לעשות זאת יש לדאוג למקורות טובים לחלבונים, למינרלים ולוויטמינים כמו ברזל ו-12B, שמקורם במזונות חלופיים כמו טחינה וקטניות ו/או בתוספי תזונה.

יש לקיים לפחות מפגש אחד עם תזונאית מקצועית (רשימה מעודכנת באתר משרד הבריאות), על מנת לקבל הנחיות והמלצות לתפריט.

מזון אצבעות – פשוטו כמשמעו. אוכל שהתינוק אוחז באצבעות ומאכיל את עצמו.

זו הזדמנות טובה וחווייתית להתאמן ולפתח מיומנויות מוטוריות תוך כדי הכרה של  טעמים חדשים, טמפרטורה ומרקמי מזון שונים.

דוגמאות ל"מזון אצבעות": ירקות ופירות חתוכים לאורכם או כקוביות, קציצות, (קשה או חביתה), פסטה (בצורות שונות), עוגיות המיועדות לתינוקות ולפעוטות.

יש מספר דרכים להתמודדות עם התופעה המוכרת של ילדים שתפריטם מצומצם:

• להגיש מנות קטנות (מספר גרגרי תירס ולא קלח שלם)
• להציע את המזון החדש בתחילת הארוחה כשילד רעב יחסית
• לכבד במזון החדש בני משפחה וחברים, בסביבתם הסיכוי שגם הילד יבקש להתנסות
• לוותר על מזון חדש בזמן שהילד עייף או מתרגש (במסיבת יום הולדת למשל)
• להגיש את המזון החדש (זיתים) עם מזון מוכר ואהוב (טוסט גבינה צהובה)
• לשתף את הילד בהכנת האוכל: ערבוב, קישוט, תיבול...

חשוב לזכור שככל שמתחילים בגיל צעיר יותר, קל יותר לחולל את השינוי.

המפתח להבדיל אם מדובר באלרגיה או ברגישות הוא מעורבת מערכת החיסון.

אלרגיה למזון מתרחשת כאשר מערכת החיסון אינה מבחינה בין "עמית" ל"יריב", מתייחסת לרכיב מזון מסוים בטעות כמזיק או פוגע בגוף ומופעלת תגובה של מערכת החיסון.

התגובה מופיעה לרב מספר דקות לאחר אכילת מזון המכיל את אותם רכיבי מזון. במקרים מסוימים גם מגע עם אותו רכיב מזון עלול לגרום לתגובה. דוגמאות למזונות שאחראים לאלרגיה: חלב ומוצריו, סויה, ביצים, בוטנים, שומשום (טחינה) ודגים.

לעומת זאת, רגישות למזון יכולה להתרחש בגלל הפרעה מטבולית, תגובת יתר לחומרים מסוימים או לתהליכים מסוימים בגוף שעדין לא ברורה הסיבה להם. למשל, רגישות לסוכר חלב – ללקטוז, לחומרים משמרים, למונוסודיום גלוטמט, לסולפטים ועוד באוכל ובשתייה.